כמה זמן זה לוקח ? מאמר מחקרי על אמדן זמן להפרעות בקשב ובלמידה

כמה זמן זה יקח לי ?

הבדלים ביכולת שיפוט ואמדן זמן בין סטודנטים ואקדמאים
עם וללא הפרעות בקשב ובלמידה

בפוסט זה מצורף מאמר מחקרי שערכתי ואשר התפרסם במאי 2022 בכתב עת סחי"יש -סוגיות בחינוך מיוחד ושילוב. גליון 31. הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה (ראו בתחתית העמוד תקציר).

המחקר בוחן את יכולת אמדן ושיפוט זמן (Time estimation & Time judgment) של סטודנטים עם הפרעת קשב ו/או סטודנטים עם הפרעות בלמידה (לקויות למידה), לעומת עמיתיהם ללא קשיי למידה. נבחנו גם אקדמאים עם תארים מתקדמים.

במחקר נמצאו הבדלים ביכולת שיפוט ואמדן זמן בין סטודנטים עם וללא הפרעות בקשב ובלמידה.

סטודנטים עם הפרעת קשב- סטודנטים אלו נוטים להערכת יתר של זמנים, כלומר יעריכו את הזמן שעליהם לבצע פעולה כלשהו כארוך יותר, מאשר הוא אמור לקחת בפועל.

סטודנטים עם לקויות למידה, נמצא כי בחלק מהפעולות סטודנטים אלו נוטים להערכת חסר, כלומר יעריכו את זמן ביצוע הפעולה כקצר יותר, מאשר נדרש לו בפועל.

סטודנטים ללא הפרעת קשב ו/או לקות למידה נטו לאמוד זמני פעולות על פי הזמן הממוצע שלהם.

כלי המחקר:

יכולת שיפוט זמן: במחקר התבססתי על שאלון אמדן זמן אשר נוצר עבור מבדק הבוחן יכולת תפקודים ניהוליים בשם BADS 
Behavioral Assessment of the Dysexecutive Syndrome   (Wilson, Alderman,   Burgess,   Emslie  & Evans, 1996 ) .
מדובר על כלי תצפיתי הכולל ששה תת-מבחנים שמטרתם לבחון תפקודים ניהוליים. מבדק זה תוקף על אוכלוסייה ישראלית על ידי דביר ושות' (2003).
יכולת אמדן זמן: יכולת זו נבחנה ע"י מבדק דיווח עצמי של הסטודנטים, בהתייחסות לרמת תפקודם בתחום הערכה ואמדן זמן -שאלון דיווח עצמי שפותח ותוקף בעבודת הדוקטורט שלי (שרייבר, 2010).

מה המשמעות של קושי באמדן זמן?

קושי באמדן זמן יגרום לאנשים עם הערכת יתר להעריך שפעולה מסוימת תיקח זמן רב יותר מאשר היא אמורה לקחת בפועל. קושי זה יכול להוות גורם להימנעות ממשימות או לדחיית משימות.  לדוגמה: אם לומד בכיתה מתבקש לענות על שאלה (אפילו אחת) ובתחושה שלו/שלה הפעולה של המענה על השאלה תקח המוןןן זמן, הם ימנעו מלהתחיל/לאתחל את הכתיבה או ידחו אותה לזמן אחר.

להלן מספר רעיונות שרשמתי כמסקנות המאמר: 

המילה דחיינות הינה מילה שיפוטית המתארת את התפקוד של אנשים אשר דוחים פעולות למועד מאוחר יותר. אנשים עם הפרעות בלמידה, מואשמים ומאשימים את עצמם על היותם "עצלנים" או "דחיינים". מחקר זה מאפשר לשפוך אור חדש על מאפיין ה"דחיינות".

אין ספק כי הסטודנטים שדווחו על זמן רב יותר לו הם זקוקים על מנת לערוך פעולות, אכן זקוקים לזמן זה, לכן יש לשאול האם מדובר על הבדלים בגלל בעיה בתפיסת אמדן זמן או שתפיסת אמדן הזמן שלהם בנויה ומתפתחת בעקבות איטיות בתגובות. מחקרים מראים כי תפיסת הזמן  אצל אנשים עם הפרעת קשב אכן שונה ונובעת מקשיים  נוירולויים תפקודיים של המוח הקטן ושל האונה הפרונטאלית (Hart et al., 2012), ואף משויכת לתפקודו של הדופמין במערכת גרעיני הבסיס (Meck, 1996) והיא אשר מאפשרת את יכולת שיפוט זמן (Ivry & Fiez, 2000; Lezak et al., 2004). שחרור איטי של הדופמין מהווה גם את ההסבר הנוירולוגי לקיומה של הפרעת קשב (Majithia, 2008). מתוך כך ניתן להניח כי קשיים בשחרור הדופמין מהווה את אחד ההסברים אשר שופכים אור על הקושי בתפיסת ואמדן זמן של אנשים עם הפרעת קשב.

…בטיפול באוכלוסיית אנשים עם הפרעות בלמידה יש צורך להקדיש משאבים להתמודדות עם קשיים באמדן זמן ובתחושת "הזמן האבוד". אחת הדרכים היא לפתח אצל אנשים הלוקים בתפקוד זה את היכולת לבנות "שעון פנימי", זאת  על-ידי מדידת זמנים במהלך עריכת פעולות ומשימות לימודיות באמצעות שעונים דיגיטליים, שעוני עצר ואפליקציות ותוכנות המיועדות לכך. הבנת הגורם לקושי, דהיינו קושי בשיפוט זמן, יאפשר לטפל בתופעת הדחיינות בקרב אוכלוסייה זו. ההבנה למקור הבעיה תאפשר גם מודעות והבנה אישית שלהם להתמודד עם הקשיים באמדן זמן ולהפחית את "רגשות האשם" המלווים אותם.

לסיכום,

ממליצה גם לקרא את  הפוסט "הרגע האחרון הוא השם השני שלי" בו אני מסבירה מה ההבדל והקשר בין "אמדן זמן" לבין "ניהול זמן" וגם מציעה אפשרויות לשפר את יכולת אמדן הזמן באמצעות שעוני טיימר מסוימים.

תקציר המאמר

מחקר זה יבחן את יכולתם של סטודנטים ואקדמאים עם הפרעות בקשב ובלמידה לאמוד משך זמן של פעולות שגרתיות (שיפוט זמן) ולהעריך את יכולתם בתחום הערכת אמדן זמן, זאת לעומת עמיתיהם ללא הפרעות בקשב ובלמידה. אנשים עם הפרעת קשב נקראים לעיתים "דחיינים" מתוך כך שהם נוטים לערוך משימות אקדמיות ברגע האחרון ולעיתים אף מתקשים להגישם בזמן. מתוך כך קיימת חשיבות להבין את הגורמים לקשיים של אוכלוסיה זו לעמוד בזמני ההגשות של עבודות ולנהל את זמנם ביעילות. מתודולוגיה. נערך שימוש בניתוח נתונים כמותי אשר התבסס על נתונים שנאספו  על-ידי שני שאלונים: (א) שאלון 'שיפוט זמן' מתוך מבדק   Behavioural Assessment of the Dysexecutive Syndrome (BADS) שהנו תצפיתי ובוחן את יכולת הנבדק להעריך משך זמן של פעולות שגרתיות; (ב) שאלון דיווח עצמי 'אמדן זמן' הבוחן את תפיסתו הסוביקטיבית של הנבדק לגבי יכולתו לאמוד זמנים.  נערכו שני סבבים של מחקרים: אלו שבחנו סטודנטים ומבוגרים צעירים ואלו שבדקו סטודנטים ואקדמאים. מתוצאות שני המחקרים שנערכו עולה כי סטודנטים ואקדמאים עם הפרעות בקשב ובלמידה קבלו ציון נמוך יותר במבדק התצפיתי שיפוט זמן, מסטודנטים ואקדמאים ללא הפרעות בלמידה. כמו-כן נמצא כי סטודנטים ואקדמאים עם הפרעות בלמידה תופסים את יכולתם לאמוד זמנים כנמוכה יותר, מסטודנטים ואקדמאים ללא הפרעות בלמידה.

מסקנות: מתבגרים ומבוגרים צעירים עם הפרעות בלמידה מתארים לא אחת את עצמם כ"דחייינים". מחקר זה שופך אור על הגורמים לתופעה זו. יש להניח כי הסטודנטים שדווחו על צורך בזמן רב יותר על מנת לערוך פעולות, אכן זקוקים לזמן זה ולכן יש מקום לפתח אסטרטגיות שיאפשרו שיפור ביכולת שיפוט ואמדן זמן לצורך ניהול יעיל של לוחות הזמנים ושליטה על הזמנים.