יש לך פוטנציאל אבללל…

לחפש את מטבע הזהב מתחת לפנס

האם יצא לך לרשום בתעודה או לקבל בתעודה אחד או יותר מהמשפטים הבאים?

"יש לך פונציאל אבל….חבל ש…"

"יש לך פוטנציאל שנראה שהוא לא ממומש"

"השמים הם הגבול"

"טמונה בך יכולת להצליח ולממש את כישורייך…."

 כל שעליך לעשות הוא להציב אל מול עינייך מטרה ולהתחיל לצעוד לעברה בנחישות ובהתמדה -זכרי שאני מאמינה בך"

"זכור כי אף פעם לא מאוחר מידי …"

אם התשובה לשאלות שלמעלה חיובית… אז המאמר הזה הוא עבורך

בואו נחשוב רגע… מהי הסיבה שהמשפטים האלו נרשמים?

ראשית בגלל תסכול -תסכול של המורה שרואה לפניו תלמיד/ה עם יכולות גבוהות אשר באות לידי ביטוי ביותר מאחד מהאופנים הבאים: באופן ההבעה, בשנינות, בהומור וגם בכישורים גבוהים שאינם נראים בכיתה אלא במגרש הכדורגל, בתנועת הנוער, במנהיגות החברים, בנגינה או קולנוע ועוד ועוד…

אולם הכישורים המתוארים אינם מגיעים לכיתה. בכיתה אותם תלמידים יושבים ובוהים, או מתבדחים, או יוצאים ונכנסים, המחברות ריקות, יומן הוא לא מוצר שקיים בתיק, המבחנים מראים תוצאות נמוכות- ומתוך כך מתבקשת כביכול המסקנה כי הם "מזלזלים" שאין להם רצון להתאמץ או כל הסבר אחד שמסתכם במילה הריקה "פוטנציאל".

 מה ניתן לעשות?

ראשית, ההבנה שאנו חיים בחברה מערבית מסורתית שמקדשת:

• יכולת לשבת במקום אחד, בשקט ובאיפוק, לאורך זמן -גם כשלא מעניין לי.
• יכולת להתמקד במשימות באופן פסיבי -גם שאנחנו לא מבינים מה ערכן.
• קריאה והבנה -על פי החברה המסורתית בה אנו חיים, הכישורים הנעלים ביותר ואם יש קושי בכישורים אלו, "לא נגיע לשום מקום"

ההבנה שהילדות, הילדים, הנערות והנערים שקבלו בתעודה את הערת ה"פוטנציאל" נמצאים כבר בעולם אחר, בעידן המשתנה

• בד"כ הם נמצאים בעולם שבו הם מסוגלים לערוך מספר פעולות במקביל בזמן קצר
• לא תמיד מבינים את מה שהם קוראים כי במקביל בראשם, מסתובבות מחשבות אסוציאטיביות שעולות מהמילים שקראו-לכן בסוף הדף הם שמו לב שהם לא באמת קראו ואין להם אפשרות להגיב לשאלות שנשאלות.
• אין להם אפשרות לשבת במקום אחד לאורך זמן הם צריכים לזוז כדי "לנשום".
• הם סקרנים והמורה שבכיתה לא תמיד (או בד"כ) לא מספק את סקרנותם. המורה שבכיתה לא תמיד ידע לענות לשאלות שלהם ואפילו יראה בכך "חוצפה" או "התרסה".

ומה עם הילדים שלא קבלו את הערת הפוטנציאל?  הם עדין מצליחים להחזיק בשתי התרבויות: המסורתית והחדשה.

העידן המשתנה

הצוותים החינוכיים וגם אנו ההורים, מתוסכלים כי אנו מדברים בשפות מקבילות לאלו של הילדים-  אנו מדברים בשפה המסורתית בעוד שילדינו מדברים בשפת העולם המשתנה:

התמדה במשימה (מסורתי) מול צורך לפעול במספר ערוצים במקביל (העולם המשתנה)

ישיבה לאורך שעות מול הצורך לזוז ולחוות את השטח

בחירת תשובה אחת נכונה מול הצורך לשאול שאלות ולקבל החלטות

ישיבה בתוך 4 קירות מול הצורך לצאת לעולם ולצבור "רייטינג"-להבין במה אני ייחודי כך שהעולם ירצה לראות אותי.

תרבות של צריכה (אם תעשה שיעורים אקנה לך…)  לעומת תרבות של יצירה

"הכל כתוב בספרים"- מול הצפה של מחשבות וידע בלתי מוגבל

כיצד עלינו לעודד את הילדים עם ה"פוטנציאל"?

עלינו להבין כי בכל יום הם מנסים לממש את הפוטנציאל שלהם אך אנחנו מפריעים להם:

אנו מבקשים מהם לכתוב ולקרא והם יכולים להביע את הידע שלהם בדרכים מגוונות הרבה יותר:  עריכת סרטוני וידאו, ראיונות עם אנשים, לצאת לשטח ולחקור תופעות עם אמצעי עזר מתקדמים.

אנו מבקשים מהם ללכת לבית הספר ולשבת בין ארבע קירות ללא תזוזה, במשך 8 שעות, בכל יום, והם מבקשים להיות בתנועה, לשוחח ולשתף חברים, להחליף מידע וחוויות וליצור מרחב בטוח לשאילת שאלות.

הם מבורכים בכשרונות רבים אך אחרים מאלו שאנו מקדשים ואנו מבקשים מהם לשים אותם בצד, בתיקיית משנה, וגם לאחר 15 שנה, לאחר שיסימו את התיכון והצבא אנו לא מתלהבים מכך שיממשו אותם אלא ילכו לאקדמיה ללמוד "מקצוע מכובד".

תסתכלו מתחת לפנס -מטבע הזהב נמצא מתחת לאפכם  

מה הכשרון של ילדכם? והאם אתם יודעים להעריך אותו?

העולם העתידי הוא עולם של חוסר ודאות, של מידע משתנה מרגע לרגע, של צורך להיות יצרן ולא צרכן, של פתרון בעיות באופן יצירתי ולא לינארי, של מגוון רב של חידושים טכנולוגיים שמצריכים הגמשה מחשבתית.

תחשבו- אז מהו הפוטנציאל שאנו רוצים לעודד ולהעצים ?

לא מה שכתוב בתעודה?

לכו על זה

 

קבלו לסיום את השיר של טונה

"שעות על גבי שעות נפלתי שם על הכסאות מאמין לכל נכשל אומר אמן לתוצאות. לקחתי אחריות על השגיאות היום מפנה בחזרה את האצבעות על החומר …במקצועות שלא שונו מהפלמ"ח…"