קריאה אחרונה למערכת החינוך לחשב מסלול מחדש

לפני כשנה בלבד, בתחילת ספטמבר הודיע הרב רפי פרץ-שר החינוך לשעבר למנוע להכניס סלולריים לכיתות. כן הנימוקים היו מגוונים החל מ"ההורים" המשך ב"בעיות קשב" וכלה ב"הפרעה לשיעורים". כל הנימוקים נבעו מסיבה אחת: חשש כבד וקושי להשתלט על מהפכת הטלפונים הסלולריים . מתוך כך יצאה הוראה אחת לכולם – לא להשתמש במכשיר המהפכני שנמצא בכל כיס.
מצורף קישור מאמר דיעה שכתבתי בזמנו בנושא זה

והיום? כביכול המצב נראה שונה לחלוטין . נגיף Covid-19 הפך את חיינו וגם את התנהלות מערכת החינוך. במרץ שעבר המורים באופן מעורר השתאות עברו מ0 ל 100 בשימוש בטכנולוגיה. הם התחילו ללמוד בכוחות עצמם -ללא הכוונה וללא יד מכוונת, הוראה באמצעות הזום והחלו בכוחות עצמם לחפש מידע על הוראה באמצעות אפליקציות לצורך גיוון ההוראה. רבים מהם למדו בעוד ברקע קולות הילדים האישיים שלהם, וחלק מהמורים אף למדו ללא טכנולוגיה מתאימה וגם ללא תשתיות אינטרנטיות.

אולם האדרנלין שאפיין את השינוי בראשיתו צנח ואתו מתלווה שחיקה משמעותית. למרות שהשם "המתווה החדש" נשמע מבטיח, ההנחיות לשטח הנן סותרות, לא ברורות ולא מעודכנות לרוח התקופה. לאור המציאות העגומה יש צורך לעצור עכשיו!   ולהבין:

  • שמצב אי הודאות הוא ודאי.
  • שהזמני עלול להיות הקבוע- מצב מתמשך של חדשים ארוכים בו התלמידים והמורים יהיו בבתים וינסו לתקשר משם.
  • התמודדות עם הפערים שנוצרו במערכת החינוך ובחברה הישראלית.
  • שאם לא נבין את זה ולא נפעל במידית, לא ניתן יהיה בשנים הקרובות להשלים את הפערים שנוצרו במערכת החינוך בחברה הישראלית.

מתוך ההבנה הזו עלינו לפעול ולנצל את המשבר שנוצר להזדמנות ולערוך מהפכה משמעותית בחינוך.

לצורך כך אשתמש במילת המפתח: תכנון. צמיחה ממשבר דורשת הבנה מעמיקה של הסדק שנוצר ומתוך כך יש לבנות אסטרטגיה תכנונית. אסטרטגיית נתי"ב ,המושתת על מודל תיאורטי לתכנון שערכתי בעבודת הדוקטורט,  לפיה לכל תהליך תכנוני מתקיימים שלושה שלבים: טרום תכנון, תכנון וביצוע.

נתונים: איסוף נתונים

איסוף נתונים הוא השלב הטרום תכנוני לפיו יש לערוך מיפוי מעמיק ובנייה של מערך הבוחן את תמונת המצב הנוכחית, בכל יישוב, בית ספר, וכיתה. אנו נזקקים למיפוי שיאפשר לבחון את תדירות ההשתתפות של תלמידים בכל כיתה ואחוזי המשימות בהם התלמידים מעורבים באופן פעיל. תלמידים רבים, עם וללא קשר לתשתיות או להימצאות מחשב פנוי בבית, נשרו משיעורי הזום.

תמונת מצב

מתוך איסוף הנתונים תתבהר תמונת מצב, פוטוגנית ככל שלא תהיה, היא הכרחית על מנת להבין ולתכנן על פיה דרכי פעולה מגוונות להתערבות. תמונת המצב העכשווית, כפי שאני רואה אותה, עגומה ומדאיגה מאוד.

ראשית, תלמידים רבים מודרים מהלמידה. הסיבות הן מגוונות: חוסר מוטיבציה לצפות במסך שעות, מצב רגשי, מצב חברתי, לא מתעוררים בבוקר לשיעורים, הפרעות בקשב ובלמידה, חוסר יכולת ההורים לגרום להם להגיע למחשב ולשבת מולו וכמובן פערים דיגיטליים, חוסר תשתיות אינטרנטיות שעדין קימות במדינת הסטרטאפ ועוד.  מצב זה אמור להדיר שינה מעיניי העומדים בראש מערכת החינוך וכמובן מדיר שינה מכל הורה שילדיו נמצאים במערכת החינוך.

שנית, כמובילת חדשנות בחינוך אני צופה בדאגה עמוקה במימדים הגדלים של ההוראה הפרונטלית בחסות שיעורי הזום. המורה מדבר ומצלמות של  30 תלמידים ויותר אמורים לצפות בו. בכיתות גבוהות מימדי השיעורים מול המסך יכולים אף להתמשך לאורך שעות, מידי יום. כמו"כ התלמידים מתבקשים לערך משימות באופן עצמאי ללא תיווך המורה, עם הסתמכות, בלית ברירה, על עזרת ההורים.

שלישית, הבדידות החברתית, משפיעה רבות ועוד תשפיע על ילדים רבים ותקבע את מצבם הנפשי גם בעתיד.

רביעית, סוגיית החדירה למרחב הפרטיות של כל ילד או ילדה. האם עצרנו לחשוב מה המשמעות של קיום שיעור במרחב הפרטי של הילד-כאשר המצלמה חושפת אותו לעיני כל?  לדוגמה, תלמידים שמתביישים להראות את המרחב הפרטי בביתם החשוף למורים, להורים האחרים ולחבריהם.  הורים שבעל כורחם מעורבים בשיעורים ויכולים לצפות בתלמידים מתקשים וסוגיות נוספות שעולות בעקבות כך.

יעדים

על פי התחזיות השונות, הלמידה מרחוק תשאר אתנו עוד חודשים ארוכים. תמונת המצב שתתבהר דורשת חישוב מסלול מחדש בטיפול בסוגית הלמידה מרחוק בצד חידוש יעדי החינוך. זה הזמן לעצור רגע, לקשור בין אנשי מקצוע מתחום החינוך והפסיכולוגיה וליצור תכנית לאומית מידית שתאפשר לגבש תכנית פעולה עם יעדים ברורים במגוון הנושאים שעלו עד כאן.

הסתכלות מחדש על היעדים החינוכיים דורשת מעבר מהיר מלימוד תכנים וידע לעבר לימוד מיומנויות של המאה ה 21 של התמודדות במצבים של אי-ודאות ויצירה של יש מאין תוך טיפוח החוסן הנפשי של התלמידים. מתוך כך, היעד הראשון שהייתי מציבה למערכת החינוך היא פיתוח התקשורת ומיומנויות חברתיות. ניתן לעשות זאת ע"י בניה של קבוצות קטנות בכל בית ספר של פיתוח התקשורת החברתית, באמצעות אנשי השפ"ח (שירות פסיכולוגי חברתי), תרפיסטים, יועצות חינוכיות וכל האמונים על בריאות  נפשם של התלמידים. זו הזדמנות לאפשר לתלמידים הבוגרים לתרום מהיכולות שלהם בליווי או בחניכה של אנשים מבוגרים, תלמידים עם מוגבלויות, או אפילו תלמידים צעירים מאותו בית הספר.

בתחום  המיומנויות צורך השעה  הנו להתחיל פיתוח של פרויקטים אישיים בתחומים מגוונים בשיתופי פעולה בין התלמידים. בניה של פרויקט מאפשר פיתוח מיומנויות של התמדה, גמישות מחשבתית, תכנון, ניהול זמן יצירתיות מחשבתית, אחריות אישית והדדית.

בנוסף לכל אלו יש מקום משמעותי בימים אלו ליישומים טכנולוגיים שלשמחתי צוותים חינוכיים מתחילים להכיר בערכם הרב: תוכנות ליצירה (וידאו, תלת מימד, אנימציה, קומיקס וכדומה), משחקי למידה, שפות תכנות ברמות שונות החל מהגיל הרך ועד שפות מתקדמות לבוגרים ועוד.

ביצוע ובקרה

השלב האחרון באסטרטגיית נתי"ב הוא שלב הביצוע. מתוך היעדים שעלו יש צורך בפעולה ליישום היעדים. אני מציעה לשנות לחלוטין את מערך ההדרכה הקיים היום במשרד החינוך. יש להביא אנשי חינוך מיומנים בפדגוגיה חדשנית -לדוגמה בוגרים של תוכניות לתואר שני בטכנולוגיה בחינוך שעברו הכשרה מעמיקה ולהכשיר אותם להיות מנטורים של המורים בבתי הספר. המילה מנטורים מטרתה להביא כוחות ואנרגיות של שותפים לתהליך, בניגוד ל"מדריכים" או "מפקחים". בימים אלו אנו נוכחים שהידע מתגלה ומצטבר במהלך המסלול בו אנו צועדים, מטרת המנטור הנה לאפשר מרחב של חשיבה ופעולה בשיתוף הדוק עם צוותי ההוראה שעושים את עבודת ההנחיה לתלמידיהם.

בצד זאת אני קוראת לשים במרכז את הנושא הרגשי – חברתי. לצורך כך יש לכוון את מטרות מערך השירות הפסיכולוגי בעיר כך שיאפשר חניכה למורים לתת תמיכה רגשית -חברתית לכלל התלמידים בכיתתם. גם המתיאו"ת ישנו את המערך כך שלכל מתי"א יהיו מספר תרפיסטים שילוו את המורים בתמיכה בתלמידים שזקוקים לתמיכה רגשית. מבחינת לימודית, יש לאתר את התלמידים המתקשים ולאפשר להם מערך של שיעורים פרטיים באמצעים שונים.

זו קריאת התעוררות מהמציאות הכאוטית בה אנו נמצאים-בוא  נתעשת, רגע לפני שנתעורר לדור של הורים וילדים מותשים רגשית ונפשית ואשר יאבדו את דרכם בעולם המשתנה.