שיעורי בית?
"שיעורי הבית"
מאמר דיעה
לאחרונה מתקיים שיח על מקומם של שיעורי הבית ועל האפשרות לביטולם. המילה שיעורי בית לכשעצמה עורכת הבחנה בין הלמידה בכיתה, לבין הלמידה בבית. האם יש למידה בכיתה? ובמה היא שונה מ"שיעורי הבית?"
על מנת להבין את המשמעות של שיעורי הבית עלינו להתבונן על עולם התעסוקה, שהרי ברצוננו להכין ילדים לעולם זה (דרך אגב, אנו לא יודעים באמת, איך הוא יראה בעוד 10 שנים).
בעולם התעסוקה יש שעות בהן העובד[1] נמצא במסגרת התעסוקתית אותה בחר ולאחר שעות העבודה, הוא בוחר אם ברצונו להמשיך לעבוד מהבית או לא- על פי הצורך הנדרש באותו יום מעיסוקו ועל פי קבלת ההחלטות שלו. לכל בחירה כזו יש השלכות: ליום העבודה של מחר, לקידום הפרויקט, לקידומו המקצועי ועוד.
מתוך מה נובעת קבלת ההחלטות לעסוק בבית-במשימות העבודה?
בחרו את הגורם המתאים לכם:
- סיפוק של רעב השאפתנות
- סיפוק יצר הסקרנות
- שאיפה לקידום הפרויקט -הצורך לראות אותו רוקם עור וגידים
- לסיים את התוצר -יש לי תאריך יעד -ומחיר מקצועי/אישי אם לא אעמוד בזה?
- יש חומר חדש שעלי ללמוד ולשנן כדי שמחר אוכל להצליח בפרזנטציה
- יש משימות "משעממות" שאני חייב לעשות, כמו למלא דוחות (לדוגמה, את דו"ח המכירות)
- אם אמשיך בבית את המשימה, מחר יהיה לי פנאי לעסוק בסוגיה אחרת שמעסיקה אותי
- ועוד ועוד….
האם "שיעורי הבית" הניתנים בבית הספר דומים במגוון שלהם לנאמר לעיל?
ברב המכריע של המקרים התשובה כמובן שלילית. הסיבה לכך היא שהלמידה בבית הספר, לצערי, אינה דומה כלל לאופי עיסוקו של העובד, בעולם התעסוקה; עיסוק הדורש ייצור פרויקטים חדשים, יזימה של מהלכים לקידום התוצר, שיתופיות עם משאבים פנימיים וחיצוניים ועוד.
מתוך ההתבוננות בעולם התעסוקה, ומתוך ההנחה שאנו שואפים לכוון את המיומנויות הנדרשות מהתלמיד, לעולם זה-
נראה שאמור להיות קשר רציף בין הלמידה בכיתה לבין הלמידה בבית. לכן
באם תשתנה רק המדיניות ל "אי הכנת שיעורי הבית"
ואלו הלמידה בכיתה תשאר למידת שינון, ללא תוכן משמעותי עבור עתידם-
נקצר אמנם בחצי את יום הלמידה (לעיתים המשמים) ונשאירה בכיתה,
אולם לא הועלנו דבר ללמידה אותה אנו מעוניינים לקדם ולהעניק לילדינו.
מהי הלמידה אותה נרצה להרחיב מעבר לגבולות הכיתה?
ומהם הערכים והמיומנויות אותם אני מייחלת לקדם?
ערך השיתופיות
היכולת להשתמש בשיתופיות בכל מיני גוונים: שיתופיות בכיתה, שיתופיות בין ילדים בוגרים לילדים צעירים, שיתופיות של נוער עם חברות עסקיות בפיתוח פרויקטים, שיתופיות במיזמים חברתיים -קהילתיים ועוד.
להלן מספר דוגמאות:
ילדים בוגרים מכיתה ה' -יתנו שיעורים פרטיים און ליין / , או בתוך מסגרת בית הספר, לאחר שעות הלמידה, לילדים בכיתה ב'.
ילדים יעסקו בפרויקטים בקהילה ויצאו לבית לדיור מוגן, או לקניון הסמוך על מנת לערוך סקר דעת קהל ולאחר, ינתחו אותו.
ילדים יכנסו לעולם שיתופי וירטואלי, כגון second life וייצרו פרויקט שיתופי עם קהילות מגוונות בארץ ובחו"ל.
מיומנויות תכנון
יכולת תכנון טומנת בחובה כישורים מגוונים, כמו התמודדות עם סדרי עדיפויות, התמדה במשימה, הגמשה מחשבתית, ראיה עתידית ועוד. ברב המוסדות החינוכיים לא מקדמים את הכישורים, הכל כך משמעותיים האלו, בסדר היום הבית ספרי- באופן בולט וישיר.
באמצעות למידה מבוססת פרויקטים PBL בעת שאנו מתכננים פרויקט אישי/קבוצתי/כיתתי-נוכל לקדם כישורים אלו. תכנון פרויקט מלווה בתאריכי יעד ובשלבים לביצוע-שלעיתים התלמידים יהיו "חייבים" לעמוד בהם ולעבוד מתוך מוטיבציה פנימית וחיצונית לעמוד בהם.
מיומנויות של קבלת החלטות
מרגע היוולדנו ועד גיל 21 בו אנו משתחררים מהצבא-מחליטים רב הזמן עבורנו. יכולת הבחירה הנה יכולת המלווה בקבלת החלטות.
הסתכלו סביבכם: האם אתם מכירים אנשים שלא יודעים לקבל החלטות? הם תקועים באותו מקום בחייהם כי הם אינם מסוגלים לבחור בין להישאר בבית או ללכת לסרט, בין להזמין פיצה או המבורגר וכמובן, גם החלטות משמעותיות מאלו. הפחד מפני ההשלכה של הבחירה משתקת אנשים רבים-שלא חונכו ולא התאמנו בקבלת החלטות.
קבלת החלטות מאפשרת לאמן גם הגמשה מחשבתית, בצד פתיחות לשם ראיית נקודות מבט מזוויות שונות. כואב לי לראות במהלך חיי היום יום -עד כמה מיומנות זו חסרה לבני האנוש…הקלישאה ש"לכל מטבע יש שני צדדים" אינה עומדת במבחן המציאות ברב המקרים, שכן החינוך ל"תשובה אחת נכונה" -הובילה אותנו להרגל של "אני צודק/ת" ויש רק דרך אחת להסתכל על הסיטואציה.
בלמידה באמצעות פרויקטים PBL אנו מעודדים ילדים לבחור בכל שלב, החל משלב בחירת הנושא לחקר, דרך שלב בחירת השותפים לדרך, בחירת המשאבים ועד לשלב קבלת ההחלטות ליצירת הפרויקט.
גישת עיצוב למידה אוניברסלית (UDL) -מאפשרת אף היא לילדים לבחור בכל יום בדרך הלמידה המתאימה להם. המורה מציע "בופה" של אפשרויות והתלמיד מתבקש לבחור בכל יום ובכל שיעור, את האפשרות הנכונה לו ביותר ללמידה. המורה גם מתבונן על הבחירות של התלמידים ומעודד ילדים ש"נתקעו" בדרך למידה אחת, לצאת מאזור הנוחות ולנסות דרכים נוספות.
יצירה ויצירתיות
היכולת ליצור יש מאין מאפשרת ליצור עולם מרגש ומאתגר. האמצעים הדיגיטליים שקימים היום מאפשרים ליצור עולם שלם של מודלים באמצעות אפליקציות תלת מימד, מדפסות תלת מימד, הכנת רובוטים ומודלים ללמידה, באמצעות MAKING -למידה יצירתית ויוצרת. באמצעות למידה זו הילדים לומדים חשמל, פיזיקה, רצף של תהליכים, מוסיקה, קולנוע וכל תחום שתשימו עליו את האצבע.
יזמות -שבירת תקרת הזכוכית
המילה יזמות טומנת בחובה את כל הכישורים שהוזכרו עד כה: שיתופיות, קבלת החלטות והגמשה מחשבתית, תכנון, יצירה ויצירתיות. מעבר לכך יזם צריך להאמין ביכולותיו, להיות בעל יכולת סנגור עצמי ולשאוף לשבור את תקרת הזכוכית של עצמו. כיצד ניתן ללמד ילדים להיות יזמים?
לא צריך ללמד יזמות אלא לאפשר את הסקרנות הטבעית לחקור וליזום-ופשוט לא להפריע לזה.
רב הילדים נולדו יזמים: התבוננו על ילדים צעירים הם כל הזמן מבקשים מאתנו לשנות תוכניות, ליצר תוכניות חדשות עבורם, שואלים שאלות סקרניות ומציעים לנו לעשות דברים "בלתי סבירים". אנו מלמדים אותם ש"לא עכשיו!" ו"מה פתאום!" ובבית ספר מלמדים אותם להתיישר לתוך המשבצת הקטנה שהותירו להם.
אז בואו נאפשר, נאתגר נלמד לצאת לחקור, לשאול שאלות, לאתר צרכים בקהילה- ולחזור לכיתה לצורך בניית תכנית שתתאים לצרכים שעלו. ניתן אף ליצור מיני האקתון בבית הספר ליזמים צעירים. תערוכה לכשרונות צעירים בכל תחום : מדעים, אמנות, קולנוע, הסטוריה -YOU NAME IT.
לסיום, עוד דבר חשוב ביותר
התלמידים המאותרים והמאובחנים עם "הפרעות שונות" ימצאו את דרכם חזרה אל הלמידה –
מהפרעת קשב ל"השראת קשב" מלקות למידה ל"למידה מחוץ לקופסה"
זאת כאשר המורה ישכיל לנווט את היכולות שלהם ואף יתן להם כלים טכנולוגיים, לעקיפת קושי.
יש לי עוד המון מה לומר ומחשבות רבות, כמו: איך אמור להקרא "המורה" ואיך אמורה להקרא "הכיתה" או "בית הספר" ועוד…. אך בינתיים אסתפק בזה.
[1] המאמר נכתב בגוף זכר (כי כך נוח יותר לכתוב) -אבל הכוונה היא להתייחס לאורך כל המאמר לזכר ולנקבה גם יחד.
עוד פוסטים הנושקים לנאמר כאן: