טל אל תצייר בשיעור! ותתחיל להקשיב
טל אל תצייר בשיעור! ותתחיל להקשיב
היום שמעתי סיפור מחברה -סיפור נפוץ, מוכר ולא חביב. כך ספרה לי חברתי: המורה שלחה לי היום הודעה כעוסה וזו לשונה:
"טל צייר היום שוב בשיעור. בקשתי ממנו שזה לא יקרה יותר! הוא לא מקשיב!"
בוא נבדוק את העובדות:
המורה מדברת/מסבירה וטל מצייר.
ועתה נבחן את הפרשנויות הנפוצות:
פרשנות 1: טל מצייר כי הוא מזלזל
פרשנות 2: טל מצייר כי הוא משתעמם
פרשנות 3: טל מצייר כי לא בא לו ללמוד- "עצלן"
בכל הפרשנויות שנתנו עד כה, טל לא רוצה ללמוד וגם מתוך כך, לא מקשיב.
מה דעתכם על הפרשנות: טל מצייר כי הוא רוצה להקשיב. נשמע הגיוני?
הנה הסבר לפרשנות זו שלי:
טל ילד עם קשיים בקשב : שומע הכל, רואה הכל, מריח הכל ובנוסף לכך יש להניח שמחשבות טורדניות לא נותנות לו מנוחה (יתכן שגם מתנגן לו בראש שיר בלופ מבלי שיש לו שליטה על כך).
עם כל זאת מצופה מטל שיישיר מבט למורה, ויקשיב רק לה!
מי שמבין הפרעת קשב יודע שזו לא יכולת שטל יכול לבצע- בעיקר אם השיעור באמת לא מעניין את טל. טל לא יכול להקשיב בשיעור הכולל רעשים של 30 תלמידים+ רק לגירוי אחד -שהוא המורה (אלא אם השיעור יהיה מאוד מעניין או שטל יהיה פעיל בו).
לכן, יש ילדים וילדות עם הפרעת קשב אשר מסגלים לעצמם הרגל בו "רעש לבן" ישמש כמסיח לרעשים הטורדניים ויאפשר להם להיות קשובים. ילד/ה שמצייר/ת בשיעור פתח/ה אסטרטגיה זו כדי להקשיב: ראשית הוא פעיל ובנוסף, בזמן הציור הוא מרכין את הראש ובכך מנתק את עצמו מהרעשים החזותיים, מתמקד בציור (בד"כ ציור לא מורכב אלא פעולה אוטומטית שהיד עושה מבלי לתת לכך תשומת לב מעמיקה) וכך מפנה את עצמו-עד כמה שניתן, להקשבה.
יש ילדים שיבקשו לצייר מנדלות, להתעסק עם כדור רך ויש די רבים שיבקשו בבית ללמוד עם מוסיקה ואזניות. כל אלו אסטרטגיות של מיסוח ויצירת "רעש לבן" -לצורך התמקדות במשימה.
טל משתעמם: יש שיגידו: מאין את יודעת שטל מקשיב? ובכן, אני לא יודעת אבל ברור לי שגם אם הוא מצייר ולא מקשיב, לפחות הוא רגוע יותר והזמן של השיעור עובר לו בנעימים עם הזדמנות לפתח את כשרון הציור שלו. האם יש לנו יכולת לדעת מי מקשיב לנו ומי פתח אסטרטגיה של הנהון עם הראש כדי לרצות את המורה ולהראות לה שהוא מקשיב?
אדם אחראי על ההקשבה של האחר (זה נכון לכולנו ובודאי למחנכים) ולכן עלינו לעשות כל מה שביכולתנו לאפשר לאחר להקשיב לנו. אולם, ההקשבה של האחת אינה דומה להקשבה של האחר. במידה והצלחנו -אשרנו, במידה ואנו חושבים שלמרות מאמצנו לא הצלחנו? בואו נאפשר להם לפחות לעבור את השיעור בשלום.
כשקובעים גבולות לשיעור חשבו מה הגבולות האדומים שיאפשרו מרחב הקשבה ומתן כבוד למורה ולתלמיד. בבקשה, אל תכניסו את הציור כגבול אדום.
ציור של ילד
